נדבר כאן על שלוש טעויות של חוסר אמפתיה שרבים מאיתנו עושים בשיח שבינינו. והדברים האלה מכוונים לכל מי שמבין את החשיבות של שיפור התקשורת הבין אישית, שיפור התקשורת הזוגית, שיפור התקשורת במשפחה.

בלבול בין עזרה ובין הקשבה

הטעות הראשונה היא בלבול בין עזרה ובין הקשבה. לפעמים צריך לעזור למישהו במצוקה, להיות אתו, ולעשות למענו דברים שקשה לו לעשות בעצמו. אבל לפעמים צריך רק להקשיב לו. וכולנו טועים פעם אחרי פעם באבחנה בין השניים.

הסיבה היא שאנחנו שוכחים כל פעם מחדש כמה אנשים רוצים לפעמים רק "לשפוך את הלב". נדמה לנו שמצפים מאתנו להצעות איך לתקן את המצב, אם כי בדרך כלל אין לנו עצה שהם לא יודעים בעצמם. למשל: "תגיד לבוס שלך שזה מגיע לך", "מגיע לך בן זוג יותר טוב ותעשה לעצמך טובה גדולה אם תזרוק אותו לכל הרוחות", "אתה חייב להחליף מקום עבודה".

יש זמן מתאים לעזור לאדם במצוקה לפתור את הבעיה שלו, אבל בדרך כלל כל מה שהוא רוצה זה קודם כל הבנה מצדנו כמה קשה לו. וזה דורש משמעת פנימית חזקה להבליג על הדחף להוציא אותו ממצבו הקשה, ובמקום זה רק לומר לו: "לא פשוט מה שאתה עובר", "לא הוגן מה שעושים לך", "זה ממש לא צודק כלפיך". זאת אמפתיה.

השוואה בין הסבל שלי והסבל שלך

הטעות השניה שאנחנו חוזרים ונופלים בה היא הלהיטות שלנו לספר לו על הצרות שלנו, ולהראות לו שאנחנו סובלים הרבה יותר ממנו: "זה כלום, אתה צריך לשמוע מה עשו לי", "אתה לא ישנת כל הלילה? אני לא ישן כבר שלושה לילות", "לפחות נתנו לך פיצויים, כשאותי

פיטרו זרקו אותי לרחוב".
יש זמן לספר על הצרות שלנו, ויש זמן להתמסר לגמרי להקשבה למצוקה של אדם אחר. זאת אמפתיה.

ממעיטים בחשיבות המצוקה

הטעות השלישית שאנחנו עושים היא להמעיט בחשיבות המצוקה שלו: "למזלך יש לך חסכונות שיעזרו לך עד שתמצא עבודה", "טוב שהוא עזב אותך, הוא בלאו הכי לא היה מציאה", "אין לך מה להצטער שנתנו את התפקיד למישהו אחר, זה לא תפקיד מתאים לך".

אדם בא אלינו עם מצוקה שבשבילו היא קשה מנשוא, והוא מקווה למצוא אצלנו אהדה לקושי שהוא עובר. ואנחנו יכולים לתת לו את זה אם פשוט נאמר: "אני יודע שאתה עובר משבר קשה לאחר שהוא עזב אותך", "חבל כל כך שלא קיבלת את התפקיד הזה. זה בטח כואב נורא". "אני מתאר לעצמי מה עובר עליך בלי עבודה". זאת אמפתיה.

הקשבה אמפתית דורשת הבלגה על הצורך שלנו להציג את האג'נדה שלנו ואת העצות החכמות שלנו. אם אנחנו רוצים להיות חברים טובים אנחנו צריכים לאפס לגמרי את מה שאנחנו חושבים ומרגישים לגבי המצב, ולהתרכז אך ורק במה שהוא צריך לקבל מאתנו. והוא צריך לקבל מאתנו רק קבלה וחמלה למצבו. אז לפעמים ככל שאנחנו נותנים פחות, אנחנו נותנים בעצם יותר.

שיפור התקשורת? תנו עצה טובה בזמן המתאים

ובכל זאת, מה עם עצה טובה? כדי שזאת תהיה עצה טובה היא צריכה להינתן בזמן הנכון, כדי שבצד השני יהיה מישהו שמוכן לקבל אותה. ואז הזמן מתאים לשאול: "אני יכול לעזור?" וזאת אמפתיה.