כל אחד מאתנו ממלא תפקיד קבוע בדיאלוג הזוגי. למשל, המתלונן, המתחשבן, המעיר, המשתתק, המאשים, הצודק. ומספיק במריבה אחת כדי להבטיח שזה יהיה הסגנון שלכם גם במריבות הבאות, כי כמו במריבה אחת כך בכל המריבות.

ולא רק הסגנון האישי של כל אחד מכם קבוע, גם מבנה הדיאלוג חוזר על עצמו בכל חיכוך: תמיד יש אחד שמעיר ואחד שמתגונן, ותמיד יש אחד עם טיזרים סמויים ואחד שמתפרץ בהתקף זעם כאילו ללא סיבה. ובכל מריבה תמיד תמלאו את אותו התפקיד.

אבל יש משהו נוסף, וחשוב לא פחות, שאתם יכולים ללמוד מדינמיקה של מריבה אחת: אתם יכולים להבחין גם איך כל אחד מכם גורם לשני להישאר בתפקיד הקבוע שלו. כי האמת הסמויה היא שאף אחד מהצדדים לא רוצה בעצם לשנות את סדרי העולם הזוגי שלהם. להפך, שניהם רוצים באותה מידה להבטיח המשכיות כי זאת היציבות שלהם.

הצד שעושה טיזרים סמויים ימשיך לעשות טיזרים סמויים, כי נוח לו מאוד לגרום לבן הזוג התקף זעם ולהתפרץ שוב ושוב בזעם כדי להוכיח איזה בן זוג אלים יש לו.

ככה שניהם מרגישים בטוחים. אין הפתעות, אין משהו פתאומי או בלתי צפוי. המילים המכוערות חוזרות על עצמן שוב ושוב עם שינויים חסרי משמעות, הכעס והאיבה לוחצים שוב ושוב על אותם מקומות כואבים, הברוגז נמשך פחות או יותר אותו פרק זמן, ובסופו של דבר תמיד אותו צד מפייס ואותו צד לא סולח. וכל אחד יודע מה צפוי לקרות.

התפקידים האישיים הקבועים ומבנה התקשורת הקבוע הם אזור הנוחות של בני הזוג. בלי להרגיש בזה הם יצרו ביניהם חלוקת תפקידים שפועלים בתיאום מושלם זה נגד זה תמיד באותה צורה. הצד שקיבל על עצמו את תפקיד הטריגר תמיד יאמר את הדבר שיפגע בשני, והצד שקיבל על עצמו לשאוג ולקלל תמיד ישאג ויקלל, וכך שניהם ימשיכו להבטיח את יציבות המבנה שלהם.

וכך, בעוד שהם מוציאים את נשמתם במריבות, הם לא שמים לב לשיתוף הפעולה המושלם ביניהם, כמו ריקוד זוגי מלאכת מחשבת שבו אחד תמיד דורך על רגלו של השני, והשני תמיד מתעצבן. הם לא שמים לב שכל אחד מהם מקפיד למלא את התפקיד הקבוע שלו כדי לא לגרום לזעזועים במבנה המשותף שלהם, והם לא שמים לב שאף אחד מהם לא מנסה באמת לשנות את המשחק ההזוי הזה.

עד שמישהו מהם אומר: די מספיק. התעייפתי ואני לא משחק יותר. אני מחליף את התפקיד הישן שלי בתפקיד חדש.

אם עד היום ההערות שלי היו כמו סכינים, מהיום הן יהיו כמו פרחים.

אם עד היום התפרצתי בהתקף זעם בגלל הערות כלפי, מהיום אני אקשיב להן.

אם עד היום הגבלתי את בן זוגי, מהיום אני אפרגן לרצון שלו לבלות עם חברים.

והנה הנס: כשתפקיד אחד משתנה, מתרוקן ממשמעות גם התפקיד השני, וגם הוא חייב להשתנות, כי כשאין מעליב אין נעלב וכשאין נעלב אין מעליב. כשאין מישהו מעצבן אין גם מישהו מתעצבן וכשאין מישהו מתעצבן אין גם מישהו מעצבן.

שיחת וידיאו אישית על המשחק ההרסני ביחסים הזוגיים