הכעסים שאנחנו סוחבים אתנו שוקלים לא פחות מאבנים כבדות. אנחנו לא יכולים להרגיש שמחה כשאנחנו כועסים, אנחנו לא יכולים לראות תקווה כשאנחנו כועסים, ואנחנו לא יכולים להרגיש אהבה כשאנחנו כועסים.

לכעס אין שום ריפוי אחר מלבד סליחה. ולכן שום סדנה, שום ספר ושום יועץ חכם לא יעזרו לכם, אם הם לא עוזרים לכם ללמוד לסלוח. אבל כל מי ששומר כעס בלבו יודע כמה קשה לסלוח. למה בעצם כל כך קשה לסלוח לאדם אחר?

איך נפטרים מכעסים? הנה הסיבות האמיתיות שמסתתרות במחשבות של אדם לא סולח:

אני לא סולח לו כי הוא פגע בי מאוד, ולא מגיע לו שאסלח לו ושאוהב אותו.

אני לא סולח לו כי סליחה היא מעשה טיפשי שרק יעודד אותו לחזור על המעשים השליליים שלו.

אני לא סולח לו כי הוא עלול לראות בזה חולשה מצדי ולנצל את זה לרעתי.

אני לא סולח לו כי אני לא רוצה שהוא יחשוב שהוא הצודק ואני הטועה.

אני לא סולח לו כי אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני מסכים עם מה שהוא עושה.

אני לא סולח לו כי אני לא רוצה שהוא יחשוב שאני כבר לא פגוע ממה שהוא עשה.

אני לא סולח לו כי סלחנות היא ותרנות של אנשים חסרי אופי ובעלי ערך עצמי נמוך.

אני לא סולח לו כי לא מגיע לו הפרס הזה, ואני רוצה שהוא ימשיך להתבשל בנזיד של עצמו.

אני לא סולח לו כי זה משאיר את הכוח והשליטה אצלי.

אני לא סולח לו כי אני לא רוצה שיחשבו שאני משנה את דעתי בקלות.

אני לא סולח לו כי הוא האשם ואני לא עשיתי לו דבר, אז למה לסלוח לו?

אני לא סולח לו כי זה משאיר אותי ברמה מוסרית גבוהה יותר מהרמה שבה הוא נמצא.

אני לא סולח לו כי זה מבטיח שיהיה ברור לו שאני נפגעתי ושהוא האשם.

אנחנו בהחלט לא חייבים לסלוח. אנחנו בהחלט יכולים להסתובב עם כעס כמה שאנחנו רוצים. אבל לפחות נבטיח שאנחנו אומרים לעצמנו את האמת מדוע אנחנו לא סולחים.