מה יקרה כשנמצא סוף סוף את פינת השלווה בנפשנו? נהיה מאושרים כי לא נרגיש יותר שההתנהגות של אנשים אחרים היא ענייננו, ולא נרגיש שההתנהגות שלנו היא עניינם של אנשים אחרים. וזה ישחרר אותנו גם מכעס וגם מעלבון. אז מה יפריע לנו להיות מאושרים?

הנקודה היא שיש תמיד אלטרנטיבה לכעס ולעלבון: להבחין מה שייך לנו ומה שייך לבן זוגנו, ואז לקחת בעלות על מה ששייך לנו ולהימנע מלקחת בעלות על מה ששייך לשני. מצבי הרוח שלכם שייכים רק לכם ולבן זוגכם אין זכות לומר לכם איך להרגיש, וכך גם הפוך: מצבי הרוח שלו שייכים רק לו ולכם אין זכות לדרוש ממנו להרגיש אחרת.

קוראים לזה קבלה הדדית, קוראים לזה כבוד הדדי, קוראים לזה אחריות אישית, וגישה כזאת אפשרית רק עם נפש שלווה שיכולה לכבד את הגבולות ואת הטריטוריה של השני. אבל מהרגע שאנחנו מתחייבים למערכת זוגית נראה שאנחנו מאבדים את היכולת להבחין בין הגבולות שלנו ובין הגבולות של בן זוגנו. ולכן אנחנו חושבים שיש לנו זכות להעמיד אחד את השני במקום, להטיף מוסר, לחנך, ולקבוע מה השני צריך לחשוב ולהרגיש ולעשות.

ממקום השלווה שבנפשנו יכולים לומר: "אם זאת הדרך שבה אתה בוחר לבטא את הכעס שלך זה בסדר מצדי", או "זה העסק שלך ואני מקבל את מה שתחליט".

נפש שלווה היא לא אדישות. אדישות היא "לא אכפת לי", נפש שלווה היא "זה לא ענייני", ושתי הגישות האלה שונות לגמרי זו מזו. אדישות היא ניכור: "זה לא העסק שלי". וזאת הגישה של אותם אנשים שעסוקים רק בצרכים של עצמם ולא מרגישים שייכים לסביבתם. נפש שלווה היא מעורבות עמוקה בסביבה וביחסים חברתיים עם נכונות לעזור ולתמוך, אבל בלי להתערב במשהו ששייך למישהו אחר: בדעות שלו, בבחירות שלו, בהחלטות שלו.

בעלי נפש שלווה מבחינים בגבולות האישיים של כל אחד ובמרחב האישי של כל אחד ובאחריות האישית של כל אחד. הם לא מתבלבלים בין טריטוריה אחת לשניה, הם לא לוקחים לעצמם שום זכות להתערב במרחב האישי של מישהו אחר, והם גם לא מרשים לאף אחד להתערב במרחב האישי שלהם.

עם אג'נדה כזאת קל מאוד לנהל יחסים הרמוניים ולשמור על האושר האישי, כי כל אחד מבני הזוג אומר לעצמו: "זאת הבחירה שלו, זאת ההעדפה שלו, זה ההיגיון שלו, זאת הטעות שלו, ואין לי זכות לקבל החלטות במקומו". וגם הפוך נכון כמובן: "זאת הבחירה שלי, זאת ההעדפה שלי, זה ההיגיון שלי, זאת הטעות שלי, ואף אחד לא צריך לשלם במקומי את המחיר על הטעות שלי".

עם נפש שלווה אתם לא תכעסו אחד על השני בגלל יחס לא יפה של אחד מכם: "זאת ההתנהגות שהוא בוחר". ולא תכעסו כשאחד מכם לא ירצה לעשות את מה שהשני מצפה ממנו: "זה מה שהוא רוצה". ולא תיפגעו מביקורת ומהערות של השני: "ככה הוא מרגיש". וממקום כזה קל מאוד להציע התנהגות אחרת.

כשאנחנו לא נשאבים יותר לתוך פרובוקציה של מישהו אחר כי אנחנו זוכרים שזה שלו ולא שלנו, אנחנו חופשיים להבהיר לו שנשמח לשתף אתו פעולה ביחסי שלום, ובלי לכעוס עליו אנחנו יכולים להודיע לו שאין לנו עסק עם מישהו שבוחר ביחסים תוקפניים.

שיחת וידיאו אישית על האושר