אנשים רבים בטוחים שהם בעלי מודעות, אבל מעטים האנשים שמבינים באמת את משמעותו של מושג זה. כשאני שואלת אנשים מהי מודעות, שלל התשובות שאני מקבלת מפתיע בטשטושו ובערפולו: לדעת מה חשוב לנו, לדעת מה אנחנו רוצים, לדעת מה קורה לנו בכל רגע, לשים לב אל עצמנו, לדעת איך רואים אותנו האחרים, להכיר במגבלותינו ובחולשותינו.
העובדה שאיש כמעט אינו יודע מהי מודעות, מאפשרת לכל אחד לייחס לעצמו מודעות כפי שהוא מבין אותה. די שאדם ילך לכמה מפגשים בסדנה למודעות, כדי שיתלה על דש בגדו את האות של "אביר המודעות".
אבל מושג כה מרכזי בהבנת עצמנו והבנת זולתנו אינו יכול להישאר עם הגדרה שקצוותיה כל כך פרומים, ומן הראוי לספק לו מסגרת של בהירות ברורה.
וראשית, יש שתי דרגות של מודעות: מודעות ראשונית, שהיא שער לחיים אינטליגנטים, ורק עליה נדבר כאן. ובדרגה הגבוהה יותר יש לנו מודעות רוחנית, שהיא נדירה עוד יותר, ועליה נדבר בהרחבה במדור "רוחניות שער לשמים".
מודעות ראשונית היא תשומת לב מלאה כאן ועכשיו. היא ההיפך מהסחת דעת ומאוטומטיות. כשהמודעות איננה ערה, תשומת הלב משוטטת במקום אחר, והיא לא קיימת במקום הזה ובזמן הזה. כלומר, היא איננה כאן ועכשיו. אולי גופך נמצא כאן, אבל אם אתה חושב על טיול שעשית בשנה שעברה בדרום אמריקה, אינך נמצא לא כאן ולא עכשיו.

תשומת לב במקום אוטומטיות

"כאן" הוא כל המרחב סביבך, והוא כולל את עצמך בתוך כל מה שמתרחש מחוץ לעצמך. כלומר, "כאן" הוא המציאות המשותפת לכולנו. וכדי להיות מודע למציאות המשותפת עליך להכיל בתודעתך את כל מי שמעורב בה.
כשאתה באוטומט האגוצנטרי שלך, וזה מצבך תשעים ותשעה אחוזים מהזמן, ההוויה שלך מתקיימת בתוך המציאות הפרטית שלך, עם המחשבות והרגשות והתוכניות שלך, וכל מי שנמצא במרחב המשותף נחשב לגביך רק במידה ובצורה שהוא מתייחס אליך.
"עכשיו" הוא הזמן שבו מתקיימת הווייתך, והווייתך מתקיימת כל הזמן בנקודה שבה מרוכזת תשומת הלב שלך. אם מודעות "כאן" היא ערות לטווח המרחב, מודעות "עכשיו" היא ערות לציר הזמן.
עם מודעוּת "עכשיו" רואים לא רק את מה שאנחנו עושים עכשיו, אלא גם את התוצאות של מעשינו אחר כך. כלומר, מודעות "עכשיו" היא יכולת לראות כמה צעדים קדימה. כשאתה באוטומט האגוצנטרי שלך אתה רואה רק את הצעד הזה, את מה שכואב לך הרגע, את מה שאתה רוצה הרגע. אין בזה שום שיקול דעת למה שיקרה אחר כך. זאת הוויה של "אחרי המבול". עכשיו כואב לי, עכשיו אני אחולל מריבה, ולא אכפת לי אם הבית יישרף.
עם מודעות "עכשיו" אנחנו תמיד ערים לתוצאות מעשינו ולהשפעתם על חיינו בזמן שאנחנו עושים אותם. זה מצב של בחירה, בניגוד לאוטומטיות האגוצנטרית. אנחנו בוחרים מה לעשות לא על פי רצוננו הרגע, אלא על פי התוצאות הרצויות לנו ביותר.
"עכשיו" אנחנו עושים משהו, "עכשיו" אנחנו יודעים שהמעשה ישא תוצאות, ו"עכשיו" אנחנו שוקלים אם תוצאות אלה יהיו רצויות או לא רצויות. זוהי בחירה, ורק עם מודעות "עכשיו" אנחנו יכולים לבחור. ומשום כך, רק עם מודעות "עכשיו" אנחנו אחראים להשלכות שיהיו למעשינו.

שיקול דעת במקום אימפולסים

ייתכן שאתה משוכנע שהנך ער לעצמך ולמעשיך "כאן" ו"עכשיו" גם עתה. זוהי אם כן ההזדמנות שלך לבחון עד כמה נכון הדבר. כדי שהמודעות שלך תהיה באמת ערה "כאן" ו"עכשיו", עליך לדעת בשעת מעשה את ההשפעה שתהיה למעשיך, עליך לראות את הצרכים של זולתך בד בבד עם ראיית הצרכים שלך, עליך לזהות כל התנהגות מכשילה ברגע שהיא מתרחשת ולהפסיקה, ועליך להציע פתרון שיהיה מקובל על כולם.
כדי שתהיה רשאי להתהדר בתואר נדיר זה של "בעל מודעות" צריכים מעשיך להיות משוחררים מאימפולסיביות, מקפריזיות, מתובענות, מכעסים, מעלבונות, ובעיקר מהצורך בסיפוק מיידי, כי כל אלה הם האויבים המושבעים של המודעות, והם כולם זרועותיו הארוכות של תמנון האגו.
כשאינך ער לעצמך ולמעשיך ואתה פועל "כפי שבא לך", או "כפי שאתה מרגיש", או "כי אתה לא יכול יותר", אינך במצב של בחירת התנהגות מועילה וחיובית. רוב הבעיות שלך נוצרות בדיוק בגלל התירוצים האלה. "יוצא לי", הסביר גבר אחד את התנהגותו האגרסיבית כלפי אשתו. "חשבתי על משהו אחר", הסבירה אישה אחת מדוע לא שמה לב שאמרה לבעלה דבר פוגע. "לא התכוונתי", אמרה אישה אחרת, שבשעת רתחה אמרה לבעלה שהילד המשותף שלהם איננו שלו.
בוודאי אינך רוצה להמשיך לנהל את חייך מתוך אימפולסים רגשיים ורפלקסים התנהגותיים שאינך שולט בהם. בוודאי אינך רוצה להמשיך למצוא את עצמך במצבים שבהם אתה מגיב "מהבטן" או "מהשרוול". בוודאי אינם רוצה להמשיך להיות לחיות בלי פיקוח עצמי ובלי בקרה עצמית.
אתה בוודאי רוצה לשלוט בעצמך, לבקר את התנהגותך, לפקח על תגובותיך, ולפלס את דרכך בביטחה למקום שבו תוכל להגשים את כל היבטי עצמיותך המוגשמת. לשם כך אתה חייב לדאוג לכך שתשומת הלב שלך תהיה מרוכזת כאן ועכשיו.