תיקון חמשת הפגמים ליצירת יחסים של אהבה
כדי לעבור מיחסי איבה ליחסי אהבה אנחנו צריכים לתקן חמישה פגמים עיקריים, שכמעט כל מערכת יחסים סובלת מהן. על הפגמים האלה ועל תיקונם נרחיב במדור הזה. ואלה הם:
התרכזות של כל אחד בצרכים של עצמו, והתעלמות של כל אחד מהצרכים של השני. יחסי איבה הם תסמונת של הגישה “כל אחד למען עצמו”, ויחסי אהבה הם תסמונת הגישה של “אחד למען השני”. ולא קשה להבחין בהבדל: ביחסי איבה יש תמיד שני בני זוג אטומים מצד אחד ומתוסכלים מצד שני: אטומים כי הם לא נותנים לשני את מה שדרוש לו, ומתוסכלים כי הם לא מקבלים מהשני את מה שדרוש להם. יחסים המבוססים על אהבה יש תמיד שני אנשים מסופקים.
חוסר כבוד למרחב האישי של השני להיות מי שהוא, לרצות את מה שנכון בעיניו ולהרגיש את מה שהוא מרגיש. אין כבוד בין בני זוג כשכל צד חושב שמותר לו לדרוש מהשני להשתנות, וכשכל צד בטוח שיש לו זכות מלאה לפגוע בשני אם זה לא קורה. כך מתחילים מאבקי הכוח הזוגיים, כשכל צד מרגיש חופשי להיכנס לטריטוריה של השני ולנסות לשנות את אופיו של השני על פי הקריטריונים של עצמו. יחסים המבוססים על אהבה יודעים בני הזוג לכבד את מרחב הרצונות והדעות של השני, ומנקודת מוצא זאת הם מחפשים את הגשרים ביניהם ליצירת יחסים טובים יותר.
פגיעה בהערכה העצמית אחד של השני. אין דבר שחשוב לנו מהערכה מבן זוגנו, ואין דבר שאנחנו מקבלים כל כך מעט אחד מהשני כמו הערכה. והסיבה היא שהרבה יותר קל לנו להעיר ולבטא ביקורת מזלזלת מאשר לציין את הטוב והיפה בשני. קבלת הערכה היא הכרה בערך שאנחנו מביאים, הכרה ביכולות שאנחנו מגלים, והכרה בתכונות האישיות שיש בנו, והמשוב הזה הוא הדלק שמניע את המוטיבציה שלנו לעשות את הטוב למען השני. יחסים המבוססים על איבה בני הזוג נסגרים, מתנגדים ומתרחקים כי המנוע של שניהם פועל בלי דלק. יחסים המבוססים על אהבה יש שני אנשים שמרגישים שמעריכים את מה שהם עושים, והם הרבה יותר נדיבים ומשתפים פעולה.
משקעים של טינה אחד כלפי השני בגלל כעסים מהעבר. הכעסים האלה הם עניינים בלתי סגורים שנשארו בתוכם מכיוון שאף אחד מהם לא התנצל ולא התחרט על מה שהוא עשה לרעהו. משקעים נוצרים אם כן כשאף אחד לא לוקח אחריות על החלק שלו, והם לא מאפשרים סליחה ופתיחת דף חדש. כשכל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא פגוע, אבל אף אחד מהם לא מרגיש שמישהו מצטער על זה, שניהם נשארים עם הרגשה שיש להם בן זוג שלא מבין ולא אכפת לו איך הם מרגישים. ביחסי אהבה בני הזוג תמיד מתנצלים על החלק של עצמם במה שקרה, ובכך הם מבטיחים סליחה הדדית, ואפשרות ללכת ביחד הלאה לעבר יחסים טובים עוד יותר.
תקשורת מרחיקה של האשמות וגינויים. זאת תקשורת שלא מאפשרת הקשבה והבנה כי כל אחד עסוק במאמץ להוכיח שהוא צודק והשני טועה, ובסופו של דבר אף אחד לא מרגיש ששומעים אותו. בתקשורת כזאת לא מדברים ביחד, לא חושבים ביחד ולא פותרים ביחד את הבעיות, והשיח הזוגי רק מתיש את בני הזוג, מרחיק אותם עוד יותר, ומשאיר אותם תמיד אומללים ומתוסכלים. יחסי אהבה מבוססים על תקשורת מקרבת שבה מקשיבים, מתעניינים, נותנים תמיד מקום לאפשרות שהצד השני צודק, ומחפשים תמיד את הדרך הטובה ביותר ששניהם ירגישו טוב.
אנחנו עוברים מיחסי איבה ליחסה אהבה כשאנחנו מתחילים לחשוב ביחד את המחשבות השונות שלנו, כשאנחנו מבינים ביחד את העולמות השונים שלנו, כשאנחנו מקשיבים ביחד לדעות השונות שלנו, כשאף אחד לא פוסל את מה שהשני חושב, כשאף אחד לא קורע לגזרים את האופי של השני, וכשכל אחד נותן לשני רשות מלאה להיות מי שהוא, וכך לאהוב אותו.
ביחסי אהבה יודעים שני הצדדים שאף אחד לא צודק תמיד ואף אחד לא טועה לגמרי, ובני הזוג לומדים לעבור מהמרחבים הנפרדים שלהם למרחב המשותף של שניהם וליצור מערכת יחסים טובה יותר.
האם מתאים לנו רק מישהו דומה לנו? והרי עם כל אדם נמצא איזשהם תחומים שמעניינים את שנינו. האם זה אומר שכל אדם יכול להתאים לנו? או האם דווקא ניגודים מתאימים? והרי עם כל אדם ניתקל באיזשהם ניגודי רצונות וניגודי טעמים. האם זה אומר שאף אחד לא מתאים לנו? איך לבחור בן זוג מתאים?
בגלל הפחד שאנחנו לא בסדר אנחנו מחפשים חסרונות באחרים, בגלל הפחד שאנחנו אשמים אנחנו מאשימים אחרים, בגלל הפחד שאנחנו לא מספיק מוצלחים אנחנו מזלזלים באחרים, בגלל הפחד שאנחנו פחות מהאחרים אנחנו מתאמצים להוכיח שאנחנו יותר מהם. בגלל הפחד שלא יאהבו אותנו אנחנו דוחים את האחרים.
האם הוא אומר לנו שנעים לשוחח אתנו? או אולי הוא אומר לנו שהדברים שאנחנו אומרים חשובים? לא, הוא אומר לנו שהדברים שלנו ממש לא מעניינים אותו, ושאין לו צורך לשמוע אותנו עד הסוף כדי לדעת עד כמה אנחנו טועים.
אם אתם רבים בגלל כל שטות, אתם יכולים להניח בוודאות שחשבון החיסכון הרגשי שלכם הגיע לתחתית. ומכיוון ששטויות ימשיכו להטריד אתכם תמיד, הסיכוי הוא שגם משברים יהיו תמיד בני לוויה שלכם.
אם לעומת זאת מעניין אתכם בעיקר מה קשה לכם ומה אתם רוצים ממנו, ואם לא מעניין אתכם מה הוא מספר ואתם בקושי עונים, ואם אתם רואים בעיקר את החסרונות שלו, אתם חיים גב אל גב. כשאתם מפנים את הגב אחד אל השני היחסים שלכם נכנסים לירידה. והבעיה עם ירידה שהיא צוברת תנופה, עד שקשה מאוד לעצור את ההתדרדרות.
כשאנחנו מרוכזים בנוחות של עצמנו אנחנו לא חושבים על הנוחות של השני. וכשאחד מאתנו רוצה שנצא ביחד לבילוי שהוא אוהב, הוא בוודאי לא חושב על ההנאה של השני. מה הפלא שכל כך הרבה אנשים לא משיגים אף פעם את מה שהם רוצים? ומה הפלא שכל כך הרבה אנשים מתוסכלים ומרירים?
אתם מסבירים לו שאתם רוצים ממנו משהו כי אתם הרוגים, כי לא ישנתם בלילה, כי היה לכם יום קשה בעבודה. ומה הוא עונה? "גם לי היה יום קשה", "גם אני עייף", "אני עשיתי את מה שאני חייב". ואם הוא יסכים, תקבלו יחד עם ההסכמה שלו גם פרצוף חמוץ ומחשבות חמוצות עליכם. עוד הוכחה שהוא לא מתחשב בכם? לא בטוח, כי אולי בעצם אתם לא התחשבתם בו.
האם קשה לכם לסלוח למי שפוגע בכם? ייתכן מאוד שזה בכלל לא בגלל שהפגיעה היתה קשה מדי. ייתכן שהסיבה היא שאתם חיים עם נפש לא סלחנית. ואז כדאי לכם ללמוד לסלוח, כי אתם סוחבים עליכם משא כבד שלא מגיע לאף אחד.
שלוש טעויות מונעות מאיתנו את שיפור התקשורת. בלבול בין עזרה ובין הקשבה, השוואה בין הסבל שלי לשלך, וממעיטים בחשיבות המצוקה. ובכל זאת, מה עם עצה טובה? כדי שזאת תהיה עצה טובה היא צריכה להינתן בזמן הנכון, כדי שבצד השני יהיה מישהו שמוכן לקבל אותה. ואז הזמן מתאים לשאול: "אני יכול לעזור?" וזאת אמפתיה.
אז בואו נראה אם גם לכם יש בעיה של כעס. האם אתם רבים לעתים קרובות? האם אתם מגיעים לטונים צרחניים ומילים פוגעות? האם אפשר להגדיר אתכם "זוג לוחמני?" אם כן, אתם חלק מהבעיה. ראשית, כדאי שתכירו בכך שיש לכם בעיה של כעס, ולא סתם "מזג רע" או "אופי קשה". להשתולל, לפגוע, להרוס, לאיים ולהפחיד כי משהו לא נעשה כפי שאנחנו מצפים – זה לא אופי קשה, זאת בעיה. לאבד את השליטה בחיה הרעה שבתוכנו ולהרשות לה לזרוע הרס – זה לא מזג רע, זאת בעיה.
שיתוף פעולה זוגי שאתם בונים ביניכם משקף את הכישורים והיכולות לתקשורת זוגית שכל אחד מביא אתו לקשר הזוגי שלכם. שיתוף פעולה הוא הבסיס של כל דבר שנעשה אי פעם: כל עשייה, כל יצירה, כל בניית מסגרת חברתית או משפחתית, תמיד מישהו שיתף פעולה עם מישהו אחר. אתם לא יכולים ליהנות מזוגיות, מהורות, מחברות או מהצלחה בעבודה, בלי שתשתפו אדם אחר או אנשים אחרים בתכניות שלכם.
אם יש בינינו ןחכוחים ובעיות, ברור שיש בינינו גם אשם. ואם יש בינינו אשם, ברור שיש בינינו חף מפשע. ואם יש אחד אשם ואחד חף מפשע, ברור לגמרי מי הוא מי. כך רואים את הדברים בני זוג שמוצאים את עצמם מעורבים במריבות חוזרות. האם יש דרך אחרת לראות את הדברים?
כולנו מאמינים שאנחנו מתחשבים ומבינים ורגישים. אבל למה אנחנו עושים בכל זאת כל כך הרבה מעשים פוגעים וחסרי התחשבות? ואולי אנחנו לא מתחשבים כמו שנדמה לנו, וזאת הסיבה לכך שהיחסים שלנו כל כך מתסכלים? הנה הזדמנות לבחון מחדש את האמפתיה שלנו, כדי להבטיח שהיא תהיה אמיתית.
דברים רבים לא למדנו בזמן, והחשוב ביניהם הוא סליחה. לא למדנו לסלוח, ובלי לסלוח איך נוכל להתפייס? איך נוכל לפתור בעיות בינינו? ואיך נוכל למנוע משקעים שילוו אותנו גם בעתיד? אבל סליחה אפשר ללמוד, והיא מוצעת לכל זוג שרוצה לשנות את מערכת היחסים ממסכת של כעסים לסיפור אהבה.
למה כל כך הרבה אנשים חושבים שכעס הוא תגובה מוצדקת כשהם צודקים? למה כל כך הרבה אנשים חושבים שמוצדק לפגוע ולהרוס כשהם צודקים? הסיבה פשוטה: כי הם לא מכירים את הדרך השלישית לפתור בעיות, הדרך שהיא אמנות התקשורת הזוגית.
